Types of grain and legumes typically contain some waste, and similarly there are types of fruit like this. Our sages, of blessed memory, said [Bava Batra 94a]: One who sells wheat to his fellow, he accepts upon himself a quarter-kav of legumes for every seah, for they typically grow among wheat. And regarding one who sells barley, he accepts upon himself a quarter-kav of *nishuvit*—which are dust and straw that the wind blows—per seah. For a seah of lentils, he accepts upon himself a quarter-kav of dust per seah. For figs, he accepts upon himself ten wormy ones per hundred, and the law is the same for one in ten. And if he sold him other fruits, he accepts upon himself a quarter-kav of refuse for every seah. Also, some dust must be accepted in every type of grain, for it is impossible that some pebble or some dust would not be mixed in [Beit Yosef]. And if there is found in them more than these measures, even by any amount, he must sift everything and give them to him sifted and clarified without any waste, for we penalize him because we suspect him of having mixed the waste in by hand [Tur]. Therefore, some say that if it is known that the seller did not mix them, he must accept these measures, and the remainder shall be deducted for him even when it is certain he did not mix them. And some say further that when it is known that he did not mix them, the buyer must accept everything upon himself; since he did not say to him "I am selling you beautiful wheat" and he did not mix it, the seller is not liable for this. And when it is known that he mixed them, even less than this measure the buyer does not need to accept [ibid.]. And some explain that the measures of our sages, of blessed memory, apply when he sells him fruit without specification, or if he said "these beautiful fruits." But if he said "these fruits" and did not say "beautiful," he must accept them as they are, provided that similar items are sold in the market for eating [ibid.], and provided that he did not mix them by hand, for what he mixed by hand is absolute theft, even if he did so before he sold [it appears to me]. And if he said "beautiful fruits" and did not say "these," he gives him fruits that are all beautiful without any waste at all. And know that for pebbles and dust there is no measure for how much he shall accept, and he only accepts a tiny bit in the manner of grains. Therefore our sages, of blessed memory, said [ibid. 93b]: One who picks a pebble from the threshing floor of his fellow gives him the value of wheat according to the measure of the pebbles, for had he left them, he would have sold them within the measure of the wheat. And if you should say he should return them to the wheat, behold our sages, of blessed memory, said that it is forbidden to mix by hand even any amount, even waste, and certainly pebbles and dust; and it turns out that he damaged him and is liable by the law of *garmi*. And even if the grain was threshed in an ownerless place and the owner of the wheat had not yet acquired the pebbles that gathered at the place of threshing, nevertheless the one who picked them is liable to pay. And even if he threshed in the house of Reuven, where the pebble gathered, and Reuven picked it, we do not say that Reuven acquired the pebble and gathered his own; rather, Reuven is liable to pay [Netivot HaMishpat], since it is the way of grain that a little dust and pebbles gather at the time of threshing, their law is like the grain itself.
מיני תבואה וקטניות דרכן להיות בהן קצת פסולת וכן יש ממיני פירות כן ואמרו חז"ל [ב"ב צ"ד.] המוכר חטים לחבירו מקבל עליו רובע קטנית לכל סאה דרגילין לגדל בחטין ובמוכר שעורים מקבל עליו רובע נישובית שהן אבק וקשין שהרוח מנשבן לסאה עדשים מקבל עליו רובע עפרורית לסאה תאנים מקבל עליו עשר מתולעות למאה וה"ה אחד לעשרה ואם מכר לו שארי פירות מקבל עליו רובע טנופת לכל סאה וגם קצת עפר צריך לקבל בכל מין תבואה דא"א שלא יתערב איזה צרור או קצת עפר [ב"י] ואם נמצא בהם יתר על השעורים האלו אף כל שהוא ינפה הכל ויתן לו מנופים וברורים בלי שום פסולת דקנסינן ליה משום דחשדינן ליה שעירב הפסולת בידים [טור] ולכן י"א דאם ידוע שהמוכר לא עירבן צריך לקבל אלו השיעורים והמותר ינכה לו אפי' כשודאי לא עירבן וי"א עוד דבידוע שלא עירבן צריך הלוקח לקבל עליו הכל כיון שלא א"ל חטים יפות אני מוכר לך והוא לא עירבן אין המוכר חייב בזה וכשידוע שעירבן אפי' פחות מזה השיעור א"צ הלוקח לקבל [שם] ויש מפרשים דשיעורי חז"ל הוא כשמוכר לו פירות סתם או שאמר פירות יפות אלו אבל אם אמר פירות אלו ולא אמר יפות צריך לקבלן כמו שהן ובלבד שיהא כיוצא בהן נמכרין בשוק לאכילה [שם] ובלבד שלא עירב בידים דמה שעירב בידיו הוא גזל גמור אף שעשה קודם שמכר [נ"ל] ואם אמר פירות יפות ולא אמר אלו נותן לו פירות שכולן יפות בלא פסולת כלל ודע דלצרורות ועפרורית אין שיעור כמה שיקבל ואינו מקבל אלא מעט מזער כדרך התבואות ולפיכך אמרו חז"ל [שם צג:] הבורר צרור מתוך גרנו של חבירו נותן לו דמי חטים כשיעור הצרורות שאלו הניחם היה מוכרם במדת החטים ואם תאמר יחזירם להחטים הרי אמרו חז"ל דאסור לערב בידים אף כל שהוא אפילו פסולת וכ"ש צרורות ועפר ונמצא שהזיקו וחייב מדינא דגרמי ואפי' נדושה התבואה במקום הפקר ולא זכה עדיין בעל החטים בהצרורות שנתאסף במקום הדישה מ"מ חייב הבורר לשלם ואפי' דש בבית ראובן ששם נאסף הצרור וראובן ביררו לא אמרינן שראובן זכה בהצרור ושלו לקט אלא חייב ראובן לשלם [נה"מ] כיון דדרך התבואה שיתאסף מעט עפר וצרורות בעת הדישה דינם כהתבואה עצמה: