In siman 149 it was explained that partners do not establish a chazakah against one another regarding lands, and similarly regarding movable property, a known item that belongs to the partnership, one does not have a chazakah in it against his fellow; even if it remained in his possession for a long time, he is not believed to say that he purchased it from him or that he gave it to him as a gift except with proof, for partners are not particular with one another, and his possession of the item is not proof that it is his. And even though in siman 157 it was explained that over a long period they are accustomed to be particular, that is there regarding stones that fell, which is not of the business; but in business, a known item that is of the partnership, they are not particular even over a long period until it is known that they divided [Sma and Taz], unlike the one who disagrees in this. And it is not only required in a matter that is known to both of them equally, but even if they saw that this one brought money and that one brought money and they bought merchandise with them, and it is not known how much this one brought and how much that one brought, and afterwards the merchandise left from under the hand of one of them and he says that two-thirds is his and one-third belongs to his partner, he is not believed; rather, they divide equally until he brings proof, and he can adjure the second that he has half [it appears to me]. And all this is in a manner where he cannot claim "the matter never occurred" or "I returned it to you," such as where witnesses now saw the merchandise under his authority and they know that the merchandise is from the business of the partnership, for if not so, he would be believed with a migo even if it did not remain a long time under his hand, and he would swear that two-thirds is his. And all this is before they divided, but after they divided, they have a chazakah against one another even in merchandise known to have been of the partnership, for after the division, presumably each one took his portion to his house; therefore, if they only remained after the division long enough for him to take his portion to his house, the one holding it is believed to say that it is his even if he does not have a migo, and he swears a shevuat hesset and is exempt.
בסי' קמ"ט נתבאר דשותפין אין מחזיקין זה על זה בקרקעות וכן במטלטלין דבר הידוע שהוא משל שותפות אין לאחד חזקה בו על חבירו אפילו נשתהה בידו זמן רב אינו נאמן לומר שלקחו ממנו או נתנו במתנה אלא בראיה דשותפים לא קפדי אהדדי ואין חזקתו בהדבר ראיה ששלו היא ואע"ג דבסי' קנ"ז נתבאר דבזמן רב רגילין להקפיד זהו בשם באבנים שנפלו דאין זה מעסק אבל בעסק דבר הידוע שהיא של שותפות אין מקפידין אפילו בזמן רב עד שיוודע שחלקו [סמ"ע וט"ז] דלא כיש מי שחולק בזה ולא מיבעיא במילתא דידועה לתרווייהו שוה בשוה אלא אפילו ראו שזה הביא מעות וזה הביא מעות וקנו בהם סחורה ואינו ידוע כמה הביא זה וכמה הביא זה ואח"כ הסחורה יצאה מת"י אחד מהם ואומר ששני שלישים שלו ושליש הוא של שותפו אינו נאמן אלא חולקין בשוה עד שיביא ראיה ויכול להשביע להשני שיש לו מחצה [נ"ל] וכ"ז באופן שאינו יכול לטעון להד"ם או החזרתי לך כגון שעתה ראו עדים את הסחורה תחת רשותו ויודעים שהסחורה הוא מעסק השותפות דאל"כ נאמן במיגו אף אם לא שהה הרבה ת"י ונשבע ששלו הוא שני שלישים וכ"ז הוא קודם שחלקו אבל אחר שחלקו יש להם חזקה זע"ז אפילו בסחורה הידוע שהיתה של שותפות דלאחר החלוקה מסתמא לקח כל אחד חלקו לביתו ולכן אם רק שהו אחר החלוקה כדי שיטול חלקו לביתו נאמן התופס לומר ששלו הוא אף אם אין לו מיגו ונשבע היסת ונפטר: