Two gardens are next to each other, and the ground of one is higher than that of the other, and greens grow in that height between the lower and the upper, and its growth is from the soil of the upper one in the airspace of the lower one. Anything where the upper owner can stretch out his hand and take the greens from their root is his, even if the hand of the lower owner also reaches there, since it draws nourishment from the soil of the upper owner, provided he does not force himself to stretch his hand excessively. The rest belongs to the lower owner, even if it is at a height such that he must ascend a ladder to take it. For the reason is that anything the upper owner cannot take in his usual manner, he renounces to the lower owner, because it is a disgrace for him to enter his fellow's property to gather the greens; since it does not grow on his ground but only from the side of his ground, it is not the way of people to do so, and consequently it belongs to the lower owner because it grows in his airspace, and the airspace of his courtyard acquires it for him because it draws nourishment from his airspace. And even though the hand of the upper owner reaches all the way down, nevertheless, that which is adjacent to the ground of the lower owner less than three tefachim belongs to the lower owner, for anything less than three adjacent to the ground is considered like the ground. And he has an advantage over the upper owner in the airspace, while in the ground both are equal, for the upper owner's [greens] grow in his ground and also for the lower owner it is like his actual ground. And if the upper owner reaches the root but not the foliage because the foliage is bent downward, or if he reaches the foliage but not the root, there is a doubt in this regarding to whom the greens belong; therefore they shall divide it according to the law of money placed in doubt where neither is the established possessor of it. And if one seized it, we do not remove it from his hand, for the burden of proof is on the claimant [Levush].
שתי גינות זו אצל זו וקרקעית האחת גבוה משל חבירתה וירק גדול באותו הגובה שבין התחתון לעליון וגידולו מעפר העליון באוירו של התחתון כל שהעליון יכול לפשוט את ידו וליטול את הירק מעיקרו הוא שלו אף שגם ידו של התחתון מגעת שם כיון דמעפרו של עליון הוא יונק ובלבד שלא יאנס א"ע לפשוט ידו יותר מדאי והשאר הוא של תחתון אפילו אם הוא בגובה עד שצריך לעלות בסולם כדי ליטלו דהטעם הוא דכל מה שלא יכול העליון ליטול שלא כדרכו אפקורי מפקר לה להתחתון מפני שגנאי הוא לו ליכנס לתוך של חבירו ללקוט הירק כיון שאינו גדל על קרקע שלו רק מצד קרקעו אין דרך בני אדם לעשות כן וממילא דהוא של התחתון מפני שבאוירו גדל וזכה לו אויר חצרו מפני שיונק מאוירו ואע"פ שידו של עליון מגעת עד למטה מ"מ מה שסמוך לקרקע התחתון פחות מג"ט שייך להתחתון דכל פחות מג' סמוך לקרקע כקרקע דמי ויש לו יתרון על העליון בהאויר ובקרקע שניהם שוים דהעליון גדל בקרקעו וגם אצל התחתון הוי כקרקעו ממש ואם מגיע העליון להעיקר ולא להנוף שהנוף כפופה למטה או שמגיע להנוף ולא להעיקר יש ספק בזה למי מגיע הירק לפיכך יחלוקו כדין ממון המוטל בספק ואין שניהם מוחזקין בו ואם תפס האחד אין מוציאין מידו דהממע"ה [לבוש]: